5 דברים שהפסקתי לעשות בגלל כאבי הצוואר והגב (ואיך חזרתי לכולם)
הסיפור של סבתא שסירבה לוותר על הדברים שהכי חשובים לה
אני רבקה. בת 71. סבתא לחמישה נכדים, הקטנה בת שנתיים והגדול בן עשר. הייתי גננת 35 שנה. כל החיים שלי סבבו סביב ילדים. גם אחרי הפנסיה, התפקיד הכי חשוב שלי היה להיות הסבתא הפעילה. זו שמרימה, שמשחקת על הרצפה, שלוקחת אותם לגן, שאופה איתם עוגיות.
ואז לאט לאט, בלי שהבנתי מתי זה התחיל, הפסקתי לעשות את הדברים האלה. לא בבת אחת. בהדרגה. כאב כאן, נוקשות שם, בוקר שהתחיל כל כך קשה שביטלתי תוכניות. עד שיום אחד הבנתי שהרשימה של דברים שאני לא עושה יותר ארוכה מהרשימה של דברים שאני כן עושה.
הנה חמישה דברים שהפסקתי לעשות. ואיך חזרתי לכל אחד מהם.
להרים את הנכדים
הדבר הראשון שנלקח ממני. הקטנה שלי, יעל, רצה אליי כל פעם שאני מגיעה ואומרת ״סבתא, הרימי!״ ואני הייתי מרימה אותה, מסובבת אותה, מרגישה את הצחוק שלה על הכתף שלי.
ואז הגיע הבוקר שלא יכולתי. הצוואר היה כל כך תפוס והגב העליון כל כך כואב שפשוט לא יכולתי להתכופף ולהרים אותה. היא עמדה עם הידיים למעלה, מחכה, ואני אמרתי ״סבתא לא יכולה היום, מותק.״
הפנים שלה. אני לא אשכח את הפנים שלה.
מאותו יום, כל פעם שיעל רצה אליי, הייתי מתיישבת על כיסא ואומרת ״בואי לסבתא על הברכיים.״ זה לא אותו דבר. היא ידעה את זה. גם אני ידעתי.
גינון
יש לי גינה קטנה במרפסת. עגבניות שרי, בזיליקום, כמה עציצי פרחים. כל בוקר הייתי יוצאת עם הקפה, מסתכלת מה צמח, מטפלת קצת, נותנת מים. זה היה הרגע השקט שלי. הדבר הראשון שעשיתי כל יום.
אבל כשהבקרים הפכו לעינוי, הגינון נפל ראשון. כי בשביל גינון צריך להתכופף. לסובב את הצוואר. לעבוד עם הידיים למטה. ובבוקר, הכל היה כל כך תפוס שרק לשבת זה היה מאמץ.
העגבניות התייבשו. הבזיליקום נבל. ואני הסתכלתי עליהם מהחלון ולא יכולתי לעשות כלום.
הליכת בוקר עם החברות
כל יום שלישי וחמישי, שבע בבוקר, אני ועוד שלוש חברות הולכות חצי שעה בפארק ליד הבית. 15 שנה אנחנו עושות את זה. זה לא רק הליכה. זה הרכילות, הצחוקים, הקפה אחרי. זה החיים החברתיים שלי.
התחלתי לבטל. ״לא מרגישה טוב היום.״ ״הגב שלי.״ ״אולי בפעם הבאה.״ בהתחלה פעם בשבועיים. אחרי זה כל שבוע. בשלב מסוים שרה התקשרה ואמרה ״רבקה, מה קורה? את כבר לא באה.״
אמרתי לה שהגב והצוואר לא נותנים לי. היא אמרה ״אז תבואי לאט, נלך לאט.״ אבל זה לא היה עניין של מהירות. הבעיה הייתה שכל בוקר הגוף שלי היה כל כך תקוע שלצאת מהבית היה מבצע.
לישון בלי כדורים
בשלב מסוים, הכאבים בלילה הפכו כל כך חזקים שהתחלתי לקחת כדורים נגד כאבים לפני השינה. בהתחלה אחד. אחרי זה שניים. הרופא אמר שזה בסדר לטווח קצר, אבל ״לטווח קצר״ הפך לשנה וחצי.
לא אהבתי את זה. לא אהבתי להיות תלויה בכדור כדי לישון. לא אהבתי את ההרגשה בבוקר, כזו מעורפלת, כבדה. אבל בלי הכדור הכאב לא נתן לי לישון.
ואז הבת שלי, ענת, אמרה לי משהו: ״אמא, אולי הבעיה היא לא הגב. אולי הבעיה היא הכרית.״
צחקתי עליה. כרית? אני סובלת שנתיים וחצי והפתרון זה כרית?
היא לא צחקה. היא אמרה שקראה על זה, שרוב הכריות לא תומכות בצוואר כמו שצריך ושהשרירים עובדים כל הלילה במקום לנוח. שלחה לי לינק לכרית פול סליפ של אורטוקל. אמרה ״אם לא תזמיני, אני אזמין לך.״
אז הזמנתי. כי כשהבת שלך מדברת בטון הזה, את מזמינה.
מה שונה בכרית הזו
להרגיש כמו עצמי
הלילה הראשון עם הכרית היה מוזר. הרגשתי את הצוואר נשען על משהו, לא רק שוקע לתוך כרית. זה היה שונה. לא רע. פשוט שונה.
הבוקר אחרי? קמתי וסובבתי את הראש בלי לחשוב על זה. רק אחרי כמה שניות הבנתי. רגע. אין נוקשות. הצוואר זז. בלי כאב.
הפסקתי לקחת כדור לפני השינה. לא כי החלטתי, אלא כי שכחתי. פשוט לא הייתי צריכה.
חזרתי להליכה עם שרה ביום שלישי. היא אמרה ״רבקה, את נראית אחרת.״ אמרתי לה שהחלפתי כרית. חשבה שאני צוחקת.
יעל רצה אליי ואמרה ״הרימי!״ והרמתי. לא חשבתי. לא תכננתי. פשוט הרמתי אותה. היא צחקה. ואני בכיתי.
הגינה חזרה לחיים. ההליכות חזרו. הכדורים נעלמו. ויעל? יעל יודעת שסבתא מרימה.
כרית ב-299 שקל החזירה לי את הנכדים, את הגינה, את החברות, ואת עצמי. אני לא מגזימה. ככה זה מרגיש.
מה ניסיתי לפני שמצאתי את זה
| מה ניסיתי | עלות | תוצאה |
|---|---|---|
| אורטופד פרטי (3 ביקורים) | ₪1,800 | אמר ״זה הגיל,״ רשם משככי כאבים |
| פיזיוטרפיה (10 טיפולים) | ₪2,500 | הרגשתי טוב אחרי הטיפול, חזר למחרת בבוקר |
| משככי כאבים (שנה וחצי) | ₪1,200 | הכאב ירד, אבל ערפול ותלות |
| כריות ״אורטופדיות״ (2) | ₪900 | אחת גבוהה מדי, אחת שטוחה |
| אורטוקל פול סליפ | ₪299.90 | הפסקתי כדורים תוך שבוע, חזרתי לחיים תוך חודש |
סה״כ הוצאתי על פתרונות שלא פתרו: ₪6,400+
ואני לא היחידה
סיפרתי לחברות מההליכה. שלוש מתוך שלוש הזמינו. הנה מה שהן אמרו:
״הרופא שלי אמר שהכאבים זה חלק מהגיל. קיבלתי את זה. שנתיים קיבלתי את זה. אחרי שבוע עם הכרית הזו הבנתי שזה לא הגיל. זו הייתה הכרית כל הזמן. עכשיו אני כועסת על כל השנים שסבלתי סתם.״
״אני לא זז כל הלילה כשאני משתמש בכרית הזו. אני לא צריך יותר כריות אחרות. אני אורז את זה במזוודה שלי כשאני נוסע כי אני לא יכול להסתדר עם כריות אחרות. זו ההשקעה הכי טובה שעשיתי לבריאות שלי.״
״הבעל שלי קנה לי אחרי שראה אותי מתקשה לקום בבוקר. אמרתי לו שזה מיותר. אחרי חודש הזמנתי עוד אחת בשבילו. עכשיו שנינו קמים אחרת לגמרי.״
אורטוקל פול סליפ
כרית אורטופדית עם קונטור צווארי, ממורי פואם, שני גבהים לכל תנוחת שינה. 60x40 ס״מ. 3 צבעים.
מעל 60,000 לקוחות בישראל כבר בחרו באורטוקל
תשמעו, אני לא רופאה ולא מומחית. אני סבתא שרצתה להרים את הנכדה שלה ולא יכלה. שרצתה לצאת עם חברות בבוקר ולא הצליחה. ששנה וחצי לקחה כדורים כל לילה כי שום דבר אחר לא עזר. כרית ב-299 שקל שינתה לי את הבקרים ואת כל מה שבא אחריהם. אם אתם מתעוררים כל בוקר תקועים ומרגישים שהגוף שלכם כבר לא מה שהיה, שווה לנסות. אולי הבעיה היא לא הגיל. אולי הבעיה היא הכרית.
רבקה ❤️
